גירושין בעקבות טרגדיה משפחתית

מאת חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת


תא משפחתי מורכב משני הורים ומספר ילדים. מחלה פתאומית קשה, איבוד של בן משפחה או כל טרגדיה אחרת עלולים להשפיע במישרין על המשך קיום התא המשפחתי.




כשאנו מנהלים זוגיות, אנו מתמודדים עם הרבה התנהגויות, מעשים, דיבורים ואורחות חיים של בן הזוג שמפריעות לנו אך אנו מתמודדים אתם בכבוד. כאשר אנו חווים טרגדיה משפחתית היומיום שלנו נראה לחלוטין אחרת, החושים שלנו יותר מחודדים, הרגש שלנו מוקצן יותר והסבלנות שלנו מצטמצמת .


ייתכן כי דברים שהפריעו לנו מעט בעבר, עתה מפריעים לנו מאוד עד רמה שאין אנו מסוגלים להכיל אותם. המשמעות היא שבעצם אנו לא יכולים להכיל את האדם אשר עושה את הדברים הללו - בן/בת הזוג.


"אתם לא יכולים לחבר את הנקודות כשאתם מסתכלים קדימה; אתם יכולים לחבר אותן רק כשתסכלו אחורה. אז אתם צריכים לסמוך על כך שהנקודות איכשהו יתחברו לכם בעתיד. אתם חייבים לסמוך על משהו – תחושת הבטן שלכם, גורל, החיים, קארמה, וואטאבר. הגישה הזו מעולם לא אכזבה אותי, והיא זו שעשתה את כל השינוי החיים שלי"
(סטיב ג'ובס)

אשתמש כאן בסיפור שקרה, אותו אני מכירה מאוד מקרוב וממחיש את הדברים שנאמרו מעלה.



החלום נגוז

אלה(שם בדוי) הייתה בת 15 כשידעה שכל רצונה הוא להיות אימא, בגיל 17 היא פגשה את ירון (שם בדוי) , המבוגר ממנה ב – 6 שנים ושכבר היה מוכן להקים משפחה. אלה הייתה מאושרת – הרצון שלה הולך להתגשם. אלה וירון נישאו כשהייתה בת 18 ומיד החלו לנסות להיכנס להריון ולהקים את חלומם המשותף, משפחה גדולה

.

אין לדעת מה הסיבה, אבל הניסיונות לא צלחו, אלה לא נקלטה ונכנסה לאמוק, היא ניסתה הכל מהכל – כל מה שכל רופא אמר או ייעץ היא עשתה. לקח 4 שנים עד שהיא בסוף נקלטה בהפריה. הגוף שלה היה מותש, הנפש עוד יותר והצפייה ללידה הייתה הרבה מעבר לפרופורציות רגילות.


נגה(שם בדיו) נולדה בזמן, תינוקת מקסימה להורים סופר מאושרים. כשנגה הייתה כבת שנה אלה נכנסה להריון ספונטני וילדה את איתי (שם בדוי) וכמה שנים אחר כך שוב נכנסה להריון ספונטני וילדה את גיא (שם בדוי). נבנתה משפחה מאושרת – אבא אימא ושלושה ילדים .


אלה שמרה על מקום עבודתה מגיל 20 והיתה עובדת מאוד מוערכת ומתוגמלת, ירון עבד בחברה ממשלתית לפי משמרות. ירון היה שם תמיד בבית, מנקה, מבשל מכבס קונה מכין ומבלה עם הילדים, זו היתה החלטה משותפת כי ירון עובד משמרות ערב על מנת להיות עם הילדים בצהריים. אלה פיתחה את עצמה בקרירה, התקדמה מאוד בתפקידים, השלימה תואר ראשון ומגוון תעודות הסמכה כל זאת כי ירון היה שם תמיד בבית.


בדיעבד, מספרת אלה, היחסים לא היו הכי טובים ביניהם, הוא כעס הרבה, לא היה הרבה במשותף, כמעט ולא הייתה שם זוגיות מבחינתה.ההחלטה שלקחו בתחילה על משמרות הערב היתה לו קשה לאורך זמן ובפועל הם כזוג "עבדו במשמרות" על הבית.


יום אחד, נגה נסעה עם חברים ברכב. הייתה תאונה ונגה נהרגה במקום היא הייתה כבת 15. אלה לא יכלה להכיל כלום – הבת הבכורה, זו שהגיעה לאחר מאמצים רבים, הבת היחידה, החברה הכי טובה שלה– איננה עוד. יותר מכל אלה לא יכלה להכיל את ירון – כל דבר שהוא עשה הביא אותה לטירוף, לא יכלה להסתכל עליו, לדבר איתו, רצתה סביבה רק את שני הבנים ולא אף אחד אחר – התבצרה.


וירון, ירון לא הבין מה קרה, למה היא כועסת מה הוא פתאום עשה רע? הרי הוא זה שהיה שם כל החיים עם הילדים, הוא זה שהיה "האימא" של המשפחה, איך היא מעזה עכשיו לקחת את תפקיד השבורה כשהוא נשבר מבפנים ולא מראה כלפי חוץ. אלה הייתה שבר כלי, כולם עטפו אותה, כל יום כל היום. ירון נשאר לבד – הוא חזק, הוא מתמודד, הזמן יעשה את שלו.


כשאלה התחזקה – בערך 3 חודשים לאחר המוות הנוראי – הייתה לה החלטה אחת , חוץ משני ילדיי אני לא רוצה אף אחד – מתגרשים מיד.


ירון היה בהלם, הוא חשב שהוא מקבל חזרה את משפחתו המפורקת לעשות בה מה שעשה עד היום - גידל. אבל אלה הייתה נחושה. הבית התחיל להתנהל בצעקות, בהטחות, באיומים ובבריחה של אלה כל רגע נתון שירון נמצא. והבנים? הבנים ראו כמה קשה לאימא והיו שם בשבילה ואיתה.


ירון ואלה נפרדו גירושין קשים ומכוערים, דיי מהר אבל מאוד מכוער. כל שנה הם נפגשים פנים מול פנים פעם אחת - באזכרה של נגה, שם ליד הקבר ירון כבר מרשה לעצמו להתפרק. הם מכרו את הבית כל אחד גר בעיר אחרת. אלה עם שני הבנים ומחשבות על הריון נוסף שיחזיר לה בת לחיים, וירון לבד.


תובנה

הבאתי את הסיפור הקשה הזה לכאן מסיבה פשוטה. טרגדיה משפחתית יכולה או להביא לחיבור עמוק מאוד או לניתוק בל יחזור כמו בסיפור הזה.


דברים קטנים שמפריעים ביומיום חייבים לטפל בהם - הם לא נעלמים הם רק מתחזקים וכשטרגדיה פוגשת אותנו הם מתעצמים ללא גבול למימדי ענק.


לעיתים אי אפשר לעשות כלום, אם צד אחד מתבצר בפירוד כל מה שהצד השני יעשה יביא רק לעוד ועוד כעס כלפיו. אבל, אם אתם מרגישים שאתם במקום הזה של ההתבצרות ויש בכם עוד קצת כוחות נפש לנסות – נסו לאחד כוחות, נסו לתמוך האחד בשני טרגדיה יכולה להיות הזדמנות נפלאה לחיבור זוגי מחודש – הרי יצרנו יחד את המשפחה הזו מתוך כבוד הערכה ובעיקר אהבה.


טרגדיה היא לאוו דווקא מקרה קיצון של מוות ילד משותף. יכולה זו להיות מחלה קשה פתאומית שפורצת, יכול זה להיות אבחון קשה שמישהו מהמשפחה מקבל. הכל בעיני המתבונן יש שיראו הזדמנות ויש שיראו סוף.


כשנסגרת דלת אחת - נפתחת אחרת, אבל לעתים קרובות אנו ממשיכים להביט בצער רב כל כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה בפנינו.

- אלכסנדר גרהאם בל


נכתב על ידי חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת, hedvamhm@gmail.com ,054 2326829

צרו קשר

אנו מאמינים כי אפשר להתגרש גם אחרת

ממקום של השלמה, כבוד ושיתוף פעולה. 

לייעוץ טלפוני ראשוני, קביעת פגישת היכרות ובדיקת התאמה להליך צרו קשר עוד היום

כתובת הקליניקה
דרך הקורן 15-50, קיבוץ מצובה

waze.png