הקיר, הזוג והפנסיה.

נכתב על ידי חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת

כל שיסופר מבוסס על גישור אמיתי , השמות וחלק מהפרטים שונו על מנת לשמור על פרטיות המגושרים.


הם הגיעו לחדר, זוג צעיר, בדיוק עברו לבית החדש שבנו בישוב קהילתי. הורים מאושרים לשני קטנטנים – תחילת הדרך. מולם, נציג של החברה הכלכלית לפיתוח תשתיות – אדם מבוגר בגיל הפנסיה, מלא אורח רוח והקשבה. מעיד על עצמו שיצא לפנסיה מהחברה לפיתוח, אך חזר בחצי משרה בדיוק לדברים האלו.





הגישור.

הגבר – נקרא לו אלי – התחיל. הוא גולל את הסיפור-הם קנו מגרש, היה צריך לעשות בו פיתוח שטח של קירות תומכים ולטענתו קיר תמך אחד לא בוצע. נכון, הוא אומר, גם בתוכניות קיר התמך לא מופיע אבל.... הוא טוען כי יש טעות בתוכנית וזו טעות שיש לתקן לא להמשיך ולגרור. התוכנית היא של פיתוח כללי של 22 מגרשים ויתכן שנפלה בו טעות אחת קטנה – קיר התמך של המגרש שלו לכיוון הכביש.

הוא מבין, טעויות קורות אבל יש לקחת עליהן אחריות. משך שנתיים ( זמן הבנייה של הבית) הוא לא הצליח לקבל תשובות, יחד עם זאת בכל פעם שהגיע למגרש ופגש אנשים מטעם הקבלן מבצע הקירות, האדריכל נוף, הקבלן הפרטי שלו וכו – כולם הסכימו פה אחד יש לבצע פה קיר תמך – ואם לא האדמה הגננית של הגינה תזרום לכביש עם הגשם הראשון.


הם עברו לבית, הקיר עוד לא שם, הגיע החורף והאדמה זרמה, הזמינו טרקטור הרימו את האדמה ועשו השלמת מילוי הקימו קיר על חשבונם כי לא יכלו להמשיך ולהתנהל כך גם בחורף הבא ותבעו את החברה הכלכלית לפיתוח.


דוב – נציג החברה הציג בחדר הגישור את התוכנית הכללית והראה כי אכן בתוכנית לא מופיע קיר התמך המדובר לכיוון הכביש ( שלושה כיוונים אחרים כן תמוכים בקירות)ץ דוב הסביר כי אין זו טעות - הפרשי גבהים בין המדרכה העתידית לגינה הם קטנים מאוד ובמקרים כאלו דיירי המגרש אחראים לתמוך את גינתם . אין דרישה הנדסית בקיר אלא מקובל שבעלי המגרש שמים אדניות או אדני רכבת או סלעים וכו.


היום צריך לבנות שם קיר, מוסיף דוב, כי מסיבה זו או אחרת נוצר הפרש גובה משמעותי בין הגינה לבין המדרכה ואין ספק שיש צורך בקיר.


בשיחות האישיות דב אמר כי הוא מבין את העוגמה שנגרמה לזוג, הוא לא יכול עכשיו להוכיח אם זה בגלל שסללו את הכביש נמוך מהסרטוט או שהזוג בנה את הבית גבוה מהמתוכנן אין ספק שחייבים לבנות שם קיר במצב הקיים היום.


הוא פנסיונר – הוא רואה את הדברים אחרת הוא מבין שזה זוג צעיר שלא אמור להבין באדריכלות נוף שכזו ושנקלע למבוי סתום אל מול הרשויות השונות ועל כן רוצה לעזור כמה שרק ניתן. הוא מייד הציע להחזיר את עלות הקיר שהזוג שילם ולאחר שאלות פתוחות ושיקופים אמר כי מוכן גם לתת גם פיצוי כספי על עוגמת הנפש שנגרמה להם ,הוא רוצה לעזור והם זוג כל כך נחמד והוא לא היה רוצה לראות את הילדים שלו במצב דומה.


התפנית

הזוג נכנס לחדר, אלי לא הפסיק לחזור ולטעון כי מעבר לסכום הקיר שבנו והאדמה הגננית שמולתה בשנית הוא חייב לקבל פיצוי משמעותי על אובדן ימי עבודה ועל טרטור וחוסר יחס. אישתו ישבה לצידו ולא פצתה פה, רק חייכה מידי פעם במהלך כל הגישור.

הרצון בגישור הוא להתקדם אל העתיד ולא לחפור שוב ושוב בעבר, ניסיתי להוביל את אלי לעתיד, "מה היית רוצה שייגמר היום"?"מה מניח לך את הנפש?". הדגשתי שוב ושוב את הכוח שחדר הגישור מקנה לו בהחלטה מה יהיה רשום בהסכם, את הכוח הגדול שיש להחלטה כזו גם בכיס אבל גם מאוד בנפש - זו החלטה שלך לסיים כך את הסכסוך ולא החלטה של גורם חיצוני שכופה עלייך את הסיום.


הרגשתי שהוא "תקוע" ואז אמרתי לרגע "אלי, בבקשה הייתי רוצה לשמוע את אורית, מה דעתה?" אורית חייכה ואמרה שהיא שמחה ששאלתי כי אם לא הייתי פונה אלייה היא לא היתה מביעה את דעתה – זה המאבק של אלי יותר מאשר שלי – כך היא אמרה. ואז היא אמרה דבר מדהים, היא פנתה אל בעלה ואמרה לו "ממי אתה לא משאיר לו כלום ( לנציג) אתה כמו קיר אחד גדול שלא מוכן לוותר ואז לא משאיר לצד שכנגד אופציה, תתנתק ממשהוא אחד בתוך הגוש הזה, תן אופציה לשיחה". זה משפט שאורית יכולה לומר לבעלה בניגוד אלי המגשרת והיא הבינה מתהליך הגישור כי זו הדרך להתקדם.

כשאורית סיימה את דברייה שנאמרו בנעימות ולא בתוקפנות, חזרתי אל אלי ושאלתי שוב איזה סכום היה מניח את דעתו, היה לו קשה לנקוב בסכום, העזתי ונקבתי אני, הוא הרים מעט גבה אך הנהן עם הראש. ביקשתי מהם לצאת לדבר ביניהם להחליט ואז לחזור לחדר יחד עם הנציג.


"פעולה היא המפתח הבסיסי לכל הצלחה"

פאבלו פיקאסו


הם חזרו, הסכימו, לחצו ידיים, כתבנו הסכם של שלוש שורות. וכרגיל בסוף פנה אלי לנציג ואמר אם רק הייתי מדבר איתך לפני שנתיים לא היינו מגיעים לכאן.


סוגייה.

רוב גישורי תביעות אזרחיות מסתיימים במשפט הזה וזה היופי של חדר הגישור – פתאום מדברים, פתאום נפתח הלב למקומות חדשים, פתאום מקבלים את כוח ההחלטה שמשקיט את הנפש הפגועה מהסכסוך ומוצאים פתרונות מדהימים.


אלמלא זיהיתי את שתיקתה של אורית כאי הסכמה לדרך בה בחר אלי לנהוג בגישור, סביר כי היינו מסיימים ללא הסכם ובית המשפט היה הקובע בסכסוך.


כמגשרת מאוד חשוב להיות קשוב לכל מי שנמצא בחדר ולעיתים שלא בחדר פיזית אך רגשית. אורית יכולה לומר לאלי דברים קשים במילים ברורות שהמגשרת אל לה לחטוא בהם. לעיתים ידייה של המגשרת כבולות בשל אילוצי אתיקה מקצועית, אך המקצועיות של המגשרת תבוא במקרים אלו לידי ביטוי בדיוק בפנייה ל"עזרה" מאדם המשפיע על המגושר. גם אם אורית לא היתה בחדר, הייתי מבקשת מאלי להרים טלפון לאשתו להתייעץ איתה לגבי מה שקורה בחדר הגישור - זו הכוונה לדמות שאינה בחדר פיזית אך כן רגשית. בטוחה אני כי השיקוף שהייתי עושה לאורית בטלפון היה מביא אותה לומר לאלי בדיוק את אותם הדברים ולהגיע לאותו הפתרון.


בגישור משפחתי עניין שמירת היחסים הוא הכרחי וחשוב אלפי מונים. אם בגישור אזרחי ניתן להגיע לסליחה, להבנה, לשמירה על יחסים טובים בעתיד עם אדם שלא קשור אלייך בהכרח – ברור ומובן כי בגישור משפחתי אפשרי וחובה לנסות ולהגיע למקומות האלו שוב ושוב. גישור היא שפה, שפה של עתיד של חיובי של מציאת פתרון מתאים למצב מסוים עבור האנשים המעורבים בו.


מעודדת אתכם, בואו לגישור, אל תילחמו תנסו את הדרך הנעימה והתקשורתית יותר כדי לפתור את הסכסוכים שלכם – זה לטובת כולם.

נכתב על ידי חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת, hedvamhm@gmail.com ,054 2326829

צרו קשר

אנו מאמינים כי אפשר להתגרש גם אחרת

ממקום של השלמה, כבוד ושיתוף פעולה. 

לייעוץ טלפוני ראשוני, קביעת פגישת היכרות ובדיקת התאמה להליך צרו קשר עוד היום

כתובת הקליניקה
דרך הקורן 15-50, קיבוץ מצובה

waze.png