אנו מאמינים כי אפשר להתגרש גם אחרת

ממקום של השלמה, כבוד ושיתוף פעולה. 

לייעוץ טלפוני ראשוני, קביעת פגישת היכרות ובדיקת התאמה להליך צרו קשר עוד היום

סניף חיפה והקריות
שדרות בן גוריון 63, קרית ביאליק

waze.png

סניף גליל מערבי
דרך הקורן 15-50, קיבוץ מצובה

waze.png

    הצמחונית והכלב - מקרה.

    נכתב על ידי חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת

    כל שיסופר מבוסס על גישור אמיתי , השמות וחלק מהפרטים שונו על מנת לשמור על פרטיות המגושרים.


    היא הגיעה מלווה באח שלה, הוא דואג לה, הוא שומר עלייה כי היא – עוד יתברר בהמשך – לא נמצאת לחלוטין בקו הבריאות.

    רחל, בת 35, רווקה גרה בעיר גדולה. עובדת בעמותה לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. יש לה כלב – הוא כל עולמה .

    היא צמחונית אפילו חושבת להתחיל להיות טבעונית אבל נראה לה שזה קשה מידי, אבל צמחונית היא בוודאות. אחר צהריים אחד היא ירדה למכולת בשכונה, היא קנתה ממרח צמחי בטעם כבד. עלתה הביתה ומתחילה להכין לעצמה פרוסה עם ממרח ולידו סלט. הכלב שלה – המקסים והאהוב הגיע לפתע לשיש שבמטבח והתחיל "לבקש" אוכל – היא שמה לב שבדיוק פתחה את הקופסה של הממרח הצמחי בטעם כבד.

    התעוררו בה חשדות! אולי זה לא צמחי אולי יש שם באמת בשר? למה הכלב שלי מתעניין בזה אם אין שם בשר? היא החליטה לחפש באינטרנט פרטים על המוצר. היא מצאה!! החברה מייצרת גם מוצרים המכילים בשר – זהו זה זו הסיבה שהכלב שלי רצה לאכול ואני אכלתי מזה – זה רצח אני רוצחת!!

    היא נכנסה לדיכאון, לא יצאה מהבית הפסיקה לאכול והאשימה את עצמה שאכלה בשר. סיפרה לחברים מהעבודה והם יעצו לה לתבוע את החברה שמכרה לה בשר במעטפת של ממרח צמחי.

    היא לא פנתה אל החברה באופן ישיר, היא לא התייעצה עם המשפחה, היא הלכה לבית המשפט והגישה תלונה – תלונה נגד החנות שמכרה לה את המוצר.






    הגישור

    הוא הגיע לגישור, בחור נחמד, בעל החנות. הוא בא עם כל הניירת המעידה על המוצר. היכן מיוצר, מה מכיל וכו.

    היא החלה לצעוק עליו, לבכות תוך כדי צעקות, להאשים אותו בהרג חיות. והוא? הוא היה סבלני עד אין קץ, הוא הכיל אותה, הוא הראה והסביר לה , הוא הבטיח לה שאין במוצר בשר. הוא אמר שנכון כי החברה מייצרת גם מוצרים המכילים בשר אבל יש להם קווים שונים לכל מוצר והראה כי הקווים השונים אפילו נושאים שמות שונים – כלום לא עזר. היא רצחה ואכלה בשר בגללו.

    בשלב השיחה האישית הבנתי כי אין מה לבוא בעובדות יבשות, רחל מרגישה רוצחת וזה המניע שלה לתביעה. עד שלא תנקה עצמה מהאשמה לא נתקדם בגישור. השיחה האישית לא דנה בכלל במהות המוצר אלא ברחל וברגשות שלה ואיך אפשר לשים את התחושות הכבדות שלה בצד. שעה ארוכה הסברתי לה שגם אם היה במוצר בשר והיא אכלה אותו ללא ידיעתה הרי שהמצפון שלה צריך להיות נקי כי היא לא ידעה. רק אחרי שהסכימה כי זה נכון ויש בזה נחמה התקדמנו לשלב השני – למה את חושבת שהיה במוצר בשר? רחל מיד ענתה – הכלב שלי. אחרי הרבה שאלות פתוחות על ההרגלים של הכלב שלה רחל הסכימה כי הכלב שלה אוהב גם מלפפון וגם גבינה צהובה וממתקים ועוד מלא דברים שלא קשורים לבשר. היא התרצתה, לא עד הסוף אבל התרצתה. קודם ניקתה את המצפון ואז ניתן היה לפנות מעט אל השכל הישר והרציונל.

    נכנסנו לפגישה משותפת – רחל עדיין האשימה את בעל החנות והוא בשיא הסבלנות הסביר שוב כי אין לה דאגה אין במוצר בשר. החזרתי אותה לניקוי המצפוני שעשינו בשיחה האישית והיא נרגעה מעט בתוקפנות כלפיו. בעל החנות הציע לה לתרום כסף לעמותה לחיות עזובות – היא תבחר את העמותה – רחל הייתה מאושרת. הוא באמת אוהב חיות ואכפת לו והמצפון שלה מתנקה אט אט יותר ויותר. הוא הראה לה תמונות של הכלב שלו, היא הראתה לו תמונות של הכלב שלה לרגע הייתה אידיליה בחדר הגישור. אח של רחל היה עם דמעות בעיניים – הוא אמר שכבר זמן רב לא ראה את אחותו שמחה ורגועה כמו עכשיו.

    כולנו הרגשנו שהינה אנחנו מסיימים בטוב ויוצאים עם הסכם, חיוך ולחיצת יד.

    אבל אז, אז המחלה שלה שוב השתלטה ובין רגע היא שוב נפלה לדיכאון המצפוני – כאילו לא ישבנו ודיברנו על הכל כבר 3.5 שעות....


    התפנית

    בתור מגשרת הייתי מאוד מתוסכלת אבל הבנתי (כמו בעל החנות וכמו אח של רחל) שיש דברים שהם לא בשליטתנו ( או בשליטתה). היא לא הסכימה לשום הסכם, דרשה סכום אסטרונומי והורדה של המוצרים מהמדפים ( כמו שעורך הדין שפנתה אליו רשם בכתב התביעה). הגישור הסתיים ללא הסכם. יצאנו מאוכזבים.

    ארבעה חודשים לאחר מכן היה דיון בבית משפט – השופט דחה את התביעה מכל וכל וביטל אותה על הסף. בלי שבכלל פנה אל רחל או אל בעל החנות פשוט אמר כי הטיעונים מצחיקים, הזויים ואין להם שום בסיס והוא מבטל הכל. לרחל לא ניתנה בכלל האופציה להגיד את שעל ליבה. רחל שקעה שוב בדיכאון עמוק והסתגרה בביתה. בעל החנות ריחם עלייה כל כך ( כך סיפר לי בשיחה מאוחרת יותר) הוא באמת רצה לעזור לה, לתת לה הרגשה טובה. הוא אוהב חיות ובאהבה היה תורם לעמותה שהיא תבחר כדי שתרגיש טוב, שתשים את הסיפור מאחוריה. גם ככה החיים כל כך קשים לה. בית משפט לא עוסק ברגשות, תחושות או רצונות אישיים של כל אדם. בית המשפט עובד על פי חוקים יבשים – היה או לא היה, מבוסס או לא מבוסס.

    סוגיה

    רחל תבעה את בעל החנות בתביעות קטנות. כשהוא קיבל את התביעה לא ידע מיהי רחל, כשהגיע לגישור הבין מהר מאוד כי מולו עומדת אישה אחרת. אשה שלא תמיד רואה את הדברים בעין של האדם הסביר, שהמציאות של חייה היא הרבה פעמים תוצר של רגשות ומחשבות אישיות ולא של מציאות קיימת.

    האם הוא צריך להתחשב בכך? האם היה נכון לו לקום מהכסא ולומר "אני רוצה בית משפט כי ברור שאין פה שום ראייה?".

    חדר הגישור מאפשר היכרות עם המגושרים ועל כן מציאת פתרונות מיוחדים המתאימים לשני הצדדים. רוב האנשים מגלים חמלה ואמפטיה למצב נפשי של הצד שעומד למולם ומתוך הכרה זו מגיעים לפתרונות שעונים לצורך הרגשי בצד התביעה הכספית.

    בעל החנות הוא האדם הסביר מהרחוב, זה שמסוגל להכיל קושי של אדם אחר ולהיות מוכן לעשות בעבורו מעשה ולו כדי שירגיש טוב יותר. כי לרוע מזלו של בעל החנות הוא נקלע לסיטואציה אך למזלו הטוב יש לו אפשרות להשפיע ולו במעט על איכות החיים של רחל - רוב האנשים יבחרו לעזור ולהציע הצעות לשיפור התחושה של אדם חלש מהם.

    חדר הגישור נותן אפשרויות מדהימות יצירתיות ומותאמות אישית לפתרון סכסוכים. בחדר הגישור המגושרים עוברים תהליך של הבנה, לקיחת אחריות, תקשורת ולמידה למצבים עתידיים.

    עוד טרם ניגשים לבית משפט, בואו תנסו גישור. ללכת לשופט שיכריע תמיד יתאפשר בסוף.



    "מכשולים ניצבים בדרכנו לא כדי לעצור אותנו אלא כדי לקרוא לאומץ ולכוח שלנו להתעורר."


    טיזר –

    היא הגיעה מלווה באח שלה, הוא דואג לה, הוא שומר עלייה כי היא – עוד יתברר בהמשך – לא נמצאת לחלוטין בקו הבריאות.

    חדר הגישור מאפשר הכרות עם המגושרים ועל כן מציאת פתרונות מיוחדים המתאימים לשני הצדדים. רוב האנשים מגלים חמלה ואמפטיה למצב נפשי של הצד שעומד למולם ומתוך הכרה זו מגיעים לפתרונות שעונים לצורך הרגשי בצד התביעה הכספית.

    לקריאת מאמר המבוסס על גישור אמיתי בתביעות קטנות לחצו כאן.