אנו מאמינים כי אפשר להתגרש גם אחרת

ממקום של השלמה, כבוד ושיתוף פעולה. 

לייעוץ טלפוני ראשוני, קביעת פגישת היכרות ובדיקת התאמה להליך צרו קשר עוד היום

סניף חיפה והקריות
שדרות בן גוריון 63, קרית ביאליק

waze.png

סניף גליל מערבי
דרך הקורן 15-50, קיבוץ מצובה

waze.png

    האומן – מבוסס על סיפור אמיתי

    נכתב על ידי חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת


    כל שיסופר מבוסס על מקרה אמתי, השמות וחלק מהפרטים שונו על מנת לשמור על פרטיות המגושרים.

    רקע כללי

    אורי ואילה הכירו לפני 18 שנה. אילה – מעצבת מוצר מוכשרת ואורי נגן גיטרה בנשמה. לאחר 7 שנות נישואין נולד בן. ילד מתוק לזוג אוהב - ילד יחיד. עם השנים שני ההורים חשפו את בן לפן האמנותי שלהם . כשבן הגיע לגיל 11 אילה ואורי נפרדו – פרידה לא קלה ולא ממש ברורה. אילה יזמה, אורי לא הבין מה קרה. אורי החליף סטטוס ל"פרוד" אילה השאירה בינתיים "נשואה". עוד לא החליטו כלום אבל אורי יצא מהבית הוחלט על הורות משותפת והגיעו לגישור.

    אורי מאושר באדם כשבן אתו וכך גם אילה. בחודש האחרון אילה הצטרפה לפרויקט עיצוב מוצר קהילתי חדיש שמהווה עבורה התגשמות חלום. רוב שעות היום היא עסוקה בחשיבה או בעשייה בפרויקט הזה בו נוכחים גברים ונשים בגילאי 40 פלוס מינוס ( הגיל של אורי ואילה).


    הפרוייקט

    כל השנים בן הראה את הנטייה האמנותית שלו ( יותר מאשר המוזיקלית בדומה לאורי), הוא לקח קורסים בעיצוב, למד ציור והראה כי הוא מוכשר מאוד במיוחד לבן גילו.

    הפרויקט התחיל ואילה הציעה לצרף את בן לתהליך – אחרי שחברי הקבוצה ( 5 חברים) ראו את החשיבה והיכולות של בן כולם הסכימו פה אחד הילד סופר מוכשר ויהווה מוקד משיכה מעניין בקהילה לפרויקט שלהם - מי יודע אולי בזכותו אפילו יזכו בתחרות הקהילתית. חברי הקבוצה גם היו זקוקים נואשות לאילה וידעו כי אם בן לא יוכל להצטרף למפגשים אילה כנראה לא תתחייב ואזי אין להם קבוצה. הם ראו בהצטרפות של בן סיטואציה זוכה לכל הצדדים - הם, אילה ובן.

    אילה הייתה מאושרת ובן הרגיש שהנה הוא נכנס להרפתקה מדהימה עבורו והוא הולך לבלות זמן איכות איכותי ומרתק עם אימא והחברים שלה.

    שלושה שבועות עמלו על הפרויקט ימים כלילות – על מנת שיהיה מוכן ליום החשיפה בקהילה. לעתים היו נשארים ערים עד חצות מבלי לשים לב לשעון ולא פעם היה זה אחד מחברי הקבוצה שהעיר את תשומת הלב של אילה שבן כבר צריך ללכת לישון. לא תמיד בן הסכים ורצה ללכת, הוא כל כך נהנה שם בפרויקט וזה יצר לעתים ויכוחים עם אילה.

    "דבר אינו בזבוז זמן אם אתה משתמש בחוויה בתבונה."

    אוגוסט רודין


    אילה

    אילה חוותה שלושה שבועות מרגשים בטירוף חושים – היא מאוהבת בפרויקט ואין גאה ממנה כאימא של בן שמראה את יכולותיו יוצאות הדופן ברעיונות, בעיצוב, בביצוע - בהכל!!! היא מבלה עם בן שעות על שעות בעקבות הפרויקט והחברים שלה חווים אותו ומקיפים אותו באהבה יצירתיות ובניית ביטחון מדהים – היא על גג העולם.

    היא אוספת אותו מבית הספר, הם אוכלים מהר צהריים ומיד רצים אצים לסטודיו עד השעות הקטנות של הלילה, חוזרים הביתה מותשים אך מאושרים והולכים לישון. בן כל כך אוהב את הפרויקט שהוא לא מוכן ללכת בסופי היום והיא נאלצה ממש להתווכח אתו כמה פעמים. וויכוחים אלו רק חיזקו לה את התחושה כי היא עושה עבורו דבר מדהים המחזק ובונה לו את הביטחון והמודעות העצמית, יחד עם זאת היא מעדיפה לא להתעמת אתו מול חבריה ולכן תמיד דאגה לסיים את ה"וויכוח" בצורה נעימה לבן.


    אורי

    אורי, בימים שבן נמצא אתו ( חצי שבוע) מבלה בגני שעשועים, מזמין לו חברים, מבקר משפחה ומבלה אתו במשחקים ובים. אורי יודע על הפרויקט שאילה מעורבת בו (הרי בסופו יהיה ערב חשיפה לקהילה) ושומע מבן שגם הוא מעורב. אורי מעדיף לא לדבר עם בן על הפרויקט ולא לרדת לפרטים – זה לא הזמן לדבר על הכל בטח שלא עם בן ובינתיים הדברים עם אילה לא ברורים – זורמים עם הזמן. ובכלל מה שאילה עושה בזמנה החופשי לא מענין את אורי בנקודת הזמן הזאת.




    יום החשיפה

    יום החשיפה של הפרויקט הגיע, המוני הקהילה מגיעים לערב שכולו מוזיקה, אומנות, אוכל ואווירה. חושפים את הפרויקטים אחד אחד ומציגים את כולם – אין התפעלות גדולה יותר משל הפרויקט בו מעורב בן. כן כן ילד בן 11 הגיע עם הרעיונות האלו, ילד בן 11 עבד ועמל על הדברים האלו בזמן שחבריו יושבים מול המסכים ולא זזים – כך שומעים את האנשים מתפעלים ומריעים לבן. בן עומד גאה ומסביר על הפוריקט הרעיון, התהליך, התוצאה והעתיד של המוצר. גאווה לכל הורה.


    בעיה

    אורי נבוך – מצד אחד אין ספק זה הבן שלו המוכשר הזה, הלא יאמן הזה, שעכשיו נחשף אל הקהילה כולה שמעריצה את הכישרון והיכולות שלו. יחד עם זאת הוא נשאל שאלות "מה בשלושה שבועות כל זה??? הוא לא ישן תגיד?" "מה הוא הילד היחיד בקבוצה של בני 40?" " בטח גם אתה בילית אתו שם בכל השעות על שעות האלו שהוא היה בסטודיו" "הוא הסכים לוותר על הכל בשביל זה?" ועוד ועוד שאלות שמתחילות להעלות באורי ספקות.

    ואורי חושב – "איך בשלושה שבועות הם הספיקו? מה היה הלו"ז? איפה היה הילד שלי כל הזמן הזה? עם מי הוא בילה כל הזמן הזה? איפה אני הייתי ולא ידעתי שזה מה שהוא עושה עם אימא שלו בזמן האחרון? איך לא וידאתי שבזמן שהוא עם אימא שלו הוא מקבל אותה לבד ולא עם עוד 5 בני 40?.... ועוד ועוד שאלות.


    אורי כעת יותר נבוך מגאה, וכצעד למחרת בבוקר הוא מודיע לאילה כי הוא מבקש לסגור הסדרי ראיה ולהפסיק עם ההורות המשותפת. אין ספק אומר אורי שאילה לא באמת "אימא" של בן כשהוא אצלה אלא היא אילה עם הפרויקטים שלה שמשלבת את בן בתוכם.

    אילה המומה! הילד כל כך כישרוני,כל כך אוהב את זה, למה להסתכל על זה בגישה כזו? למה לא לתת לו להביע את עצמו במקום שהוא נהנה בו? היא נעלבת עד עמקי נשמתה שאורי רואה בה אימא לא ראויה ונפגעת נואשות עבור בן שאורי לא רואה את טובתו האישית.


    סוגיה

    האם אפשר להסתכל על המצב הזה משני צידי המטבע? האם יש רק צד אחד? הכל תלוי בכם ובתקשורת שלכם.

    מה היה יכול להיות אם אילה הייתה משתפת את אורי בפרויקט, מסבירה לו על המעורבות של בן בתוכו ומאפשרת לאורי להביע דעה בנושא והיו מן הסתם מצליחים להגיע לעמק שווה בו גם ההורות המשותפת ממשיכה, גם בן נהנה מהיכולות והכישרון שלו וגם אורי מרגיש חלק מהפרויקט של הבן שלו ולכן גאה בתוצאות ויודע היטב לענות על כל השאלות שהסביבה או הוא עצמו מציבים בפניו.

    זה רוב העבודה – לדבר ולתקשר גם אחרי שנפרדים. לדבר ולתקשר, גם אם בהתחלה נראה שאין עם מי לדבר תמשיכו לנסות כי זו הדרך היחידה להיות שם בעיקר עבור הילדים שלנו בלי אגו עצמי ובלי מריבות מיותרות.


    מקווה שהספור הזה עוזר לכם לראות דברים באור מעט שונה, להבין שתמיד יש שני צדדים למטבע. אם הילד הפרטי שלנו הוא המטבע - חייבים להפוך ולהסתכל על שני הצדדים על מנת שלא ילחץ מצד אחד או ישחק מהשני.