האומן – מקרה.

נכתב על ידי חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת

השמות וחלק מהפרטים שונו על מנת לשמור על פרטיות המשתתפים.

רקע כללי

אורי ואילה הכירו לפני 18 שנה. אילה – מעצבת מוצר מוכשרת ואורי נגן גיטרה בנשמה. לאחר 7 שנות נישואין נולד בן. ילד מתוק לזוג אוהב - ילד יחיד. עם השנים שני ההורים חשפו את בן לפן האמנותי שלהם . כשבן הגיע לגיל 11 אילה ואורי החליטו להיפרד הם התחילו בתהליך גישור.


פרידה לא קלה ולא ממש ברורה, אילה יזמה, אורי לא הבין מה קרה. אורי החליף סטטוס בכל המדיה ל"פרוד" אילה השאירה "נשואה". עוד לא החליטו כלום אבל אורי יצא מהבית, הוחלט על הורות משותפת והגיעו להתחיל גישור.


אורי מאושר באדם כשבן אתו וכך גם אילה. בחודש האחרון אילה הצטרפה לפרויקט עיצוב מוצר קהילתי חדיש שמהווה עבורה התגשמות חלום. רוב שעות היום היא עסוקה בחשיבה או בעשייה בפרויקט הזה בו נוכחים גברים ונשים בגילאי 40 פלוס מינוס ( הגיל של אורי ואילה).


הפרוייקט


כל השנים בן הראה את הנטייה האמנותית שלו (יותר מאשר המוזיקלית בדומה לאורי), הוא לקח קורסים בעיצוב, למד ציור ונראה כי הוא מוכשר מאוד, במיוחד לבן גילו.


הפרויקט התחיל ואילה הציעה לצרף את בן לתהליך – אחרי שחברי הקבוצה (5 חברים) ראו את היכולות של בן כולם הסכימו פה אחד הילד סופר מוכשר ויהווה מוקד משיכה מעניין בקהילה לפרויקט שלהם - מי יודע אולי בזכותו אפילו יזכו בתחרות הקהילתית. חברי הקבוצה גם היו זקוקים נואשות לאילה וידעו כי אם בן לא יוכל להצטרף למפגשים אילה כנראה לא תתחייב ואזי אין להם קבוצה. הם ראו בהצטרפות של בן סיטואציה זוכה לכל הצדדים - הם, אילה ובן.


אילה הייתה מאושרת ובן הרגיש שהנה הוא נכנס להרפתקה מדהימה עבורו והוא הולך לבלות זמן איכות איכותי ומרתק עם אימא והחברים שלה ובו בזמן לעסוק במה שהוא הכי אוהב - אומנות.


שלושה שבועות עמלו על הפרויקט ימים כלילות, על מנת שיהיה מוכן ליום החשיפה בקהילה. לעתים היו נשארים ערים עד חצות מבלי לשים לב לשעון ולא פעם היה זה אחד מחברי הקבוצה שהעיר את תשומת הלב של אילה שבן כבר צריך ללכת לישון. לא תמיד בן הסכים ורצה ללכת, הוא כל כך נהנה שם בפרויקט וזה יצר לעתים ויכוחים עם אילה.

"דבר אינו בזבוז זמן אם אתה משתמש בחוויה בתבונה."

אוגוסט רודין


אילה


אילה חוותה שלושה שבועות מרגשים בטירוף חושים – היא מאוהבת בפרויקט ואין גאה ממנה כאימא של בן שמראה את יכולותיו יוצאות הדופן ברעיונות, בעיצוב, בביצוע - בהכל!!! היא מבלה עם בן שעות על שעות בעקבות הפרויקט והחברים שלה חווים אותו ומקיפים אותו באהבה, יצירתיות ובניית ביטחון מדהים – היא על גג העולם.


היא אוספת אותו מבית הספר, הם אוכלים מהר צהריים ומיד רצים אצים לסטודיו עד השעות הקטנות של הלילה, חוזרים הביתה מותשים אך מאושרים והולכים לישון. בן כל כך אוהב את הפרויקט שהוא לא מוכן לעזוב לעיתים בסופי היום והיא נאלצת ממש להתווכח אתו. וויכוחים אלו רק חיזקו לה את התחושה כי היא עושה עבורו דבר מדהים המחזק ובונה לו את הביטחון והמודעות העצמית, יחד עם זאת היא מעדיפה לא להתעמת אתו מול חבריה ולכן תמיד דאגה לסיים את ה"וויכוח" בצורה שקצת מוותרת לרצונות של בן.


אורי


אורי הוא אבא פנוי, בימים שבן נמצא אתו (חצי שבוע) הוא מגיע מוקדם מהעבודה ומבלה בגני שעשועים, מזמין לו חברים, מבקר משפחה, מבלה אתו במשחקים ובים. אורי יודע על הפרויקט שאילה מעורבת בו (הרי בסופו יהיה ערב חשיפה לקהילה) ושומע מבן שגם הוא מעורב אך לא רוצה לשמוע דבר אודות הפרוייקט ולכן לא מודע לרמת המעורבות של בן, מה שאילה עושה בזמנה החופשי לא מענין את אורי בנקודת הזמן הזו.




יום החשיפה

יום החשיפה של הפרויקט הגיע, המוני הקהילה מגיעים לערב שכולו מוזיקה, אומנות, אוכל ואווירה. חושפים את הפרויקטים אחד אחד ומציגים את כולם – אין התפעלות גדולה יותר משל הפרויקט בו מעורב בן. כן כן ילד בן 11 הגיע עם הרעיונות האלו, ילד בן 11 עבד ועמל על הדברים האלו בזמן שחבריו יושבים מול המסכים ולא זזים – כך שומעים את האנשים מתפעלים ומריעים לבן. בן עומד גאה ומסביר על הפוריקט הרעיון, התהליך, התוצאה והעתיד של המוצר. גאווה לכל הורה.


בעיה


אורי נבוך – מצד אחד אין ספק זה הבן שלו המוכשר הזה, הלא יאמן הזה, שעכשיו נחשף אל הקהילה כולה שמעריצה את הכישרון והיכולות שלו. יחד עם זאת הוא נשאל שאלות "מה בשלושה שבועות כל זה??? הוא לא ישן תגיד?" "מה הוא הילד היחיד בקבוצה של בני 40?" " בטח גם אתה בילית אתו שם בכל השעות על שעות האלו שהוא היה בסטודיו" "הוא הסכים לוותר על הכל בשביל זה?" ועוד ועוד שאלות שמתחילות להעלות באורי ספקות.


אורי חושב – "איך בשלושה שבועות הם הספיקו? מה היה הלו"ז? איפה היה הילד שלי כל הזמן הזה? עם מי הוא בילה כל הזמן הזה? למה אמא שלו לא סיפרה לי על זה? איך לא ידעתי שבזמן שהוא עם אימא שלו הוא מקבל אותה עם עוד 5 בני 40?.... ועוד ועוד שאלות.


אורי כעת יותר נבוך מגאה, למחרת בבוקר הוא מודיע לאילה כי הוא מבקש לשנות את הסדרי ראיה ולקבל משמורת יחדינית על בן. אין ספק אומר אורי שאילה לא באמת "אימא" של בן כשהוא אצלה אלא היא אילה עם הפרויקטים שלה שמשלבת את בן בתוכם.


אילה המומה! הילד כל כך כישרוני,כל כך אוהב את זה, למה להסתכל על זה בגישה כזו? למה לא לתת לו להביע את עצמו במקום שהוא נהנה בו? היא נעלבת עד עמקי נשמתה שאורי רואה בה אימא לא ראויה ונפגעת נואשות עבור בן שאורי לא רואה את טובתו האישית.


סוגיה


האם אפשר להסתכל על המצב הזה משני צידי המטבע? האם יש רק צד אחד? הכל תלוי בכם ובתקשורת שלכם.


מה היה יכול להיות אם אילה הייתה משתפת את אורי בהחלטות שלה על שיתוף בן בפרויקט, מסבירה לו על המעורבות של בן בתוכו ומאפשרת לאורי להביע דעה בנושא והיו מן הסתם מצליחים להגיע לעמק שווה בו גם ההורות המשותפת ממשיכה, גם בן נהנה מהיכולות והכישרון שלו וגם אורי מרגיש חלק מההחלטה עבור הבן שלו ולכן גאה בתוצאות ויודע היטב לענות על כל השאלות שהסביבה או הוא עצמו מציבים בפניו.


זה עיקר העניין – לדבר ולתקשר גם אחרי שנפרדים. לדבר ולתקשר, גם אם בהתחלה מרגיש שאין עם מי לדבר תמשיכו לנסות כי זו הדרך היחידה להיות שם בעיקר עבור הילדים שלנו בלי אגו עצמי ובלי מריבות מיותרות.


חדר הגישור הוא המקום בו המציאות הזו של בן אילה ואורי היתה עולה לשיחה ואפשר שהיו מגיעים להחלטות משותפות שלא היו מעיבות על המשך הפרידה ובעיקר לא היו שמות את בן במרכזו של ויכוח קשה וכעוס.


מקווה שהמקרה הזה עוזר לכם לראות דברים באור מעט שונה, להבין שתמיד יש שני צדדים למטבע. אם הילד הפרטי שלנו הוא המטבע - חייבים להפוך ולהסתכל על שני הצדדים על מנת שלא ילחץ מצד אחד או ישחק מהשני.


נכתב על ידי חדווה מלצר הרפז מגשרת מוסמכת, hedvamhm@gmail.com ,054 2326829


צרו קשר

אנו מאמינים כי אפשר להתגרש גם אחרת

ממקום של השלמה, כבוד ושיתוף פעולה. 

לייעוץ טלפוני ראשוני, קביעת פגישת היכרות ובדיקת התאמה להליך צרו קשר עוד היום

כתובת הקליניקה
דרך הקורן 15-50, קיבוץ מצובה

waze.png